כאשר מכניסים ניתוב חיצוני ל OSPF, מוגדר cost (ברירת מחדל 20) לניתוב עצמו בנתב שמבצע את פעולת ה redistribute. בהפצת הניתוב, מצוין מי נתב ה ASBR שהכניס את הניתוב לרשת. לגבי שאר הנתבים ברשת, ה Cost נקבע על פי סוג הניתוב.
ישנם שני סוגי ניתובים חיצוניים:
- Type 1 - בנוסף לערך Cost של הניתוב עצמו, יש להוסיף את המרחק בתוך רשת ה OSPF אל נתב ה ASBR שביצע את פעולת ה Redistribute.
- Type 2 - לא מוסיפים לערך Cost של הניתוב עצמו שום תוספת. כל הנתבים ברשת רואים את הניתוב באותו ה Cost. כיוון שהנתבים ברשת יודעים מי נתב ה ASBR, הם מנתבים את המידע אליו.
מתי נשתמש בכל סוג?
כאשר רוצים להגדיר נקודת יציאה אבסולוטית מרשת ה OSPF לעולם החיצון, ללא קשר ב Cost-ים בתוך רשת ה OSPF, נעדיף להשתמש ב Type 2. בצורה כזו, נניח ויש שני נתבי ASBR, האחד יכניס את הניתוב עם Cost גבוה והשני ב Cost נמוך ונוכל להגדיר לכל הנתבים ברשת שלא משנה מהם ה Cost-ים הפנימיים ברשת ה OSPF, תמיד יש להעדיף את המסלול לנתב השני.
כאשר אין העדפה מאיזו נקודת יציאה לצאת אל העולם החיצון, יש להעדיף Type 1 כיוון שמתחשב גם ב Cost-ים הפנימיים ובהגדרה מייצר ניתוב יותר יעיל ונכון. בנוסף, מאפשר להשתמש בשתי היציאות בו זמנית. במקרה כזה, חשוב לשים לב לסוגיות של Asymetric Routing מול העולם החיצון.
להלן קישור ל
מסמך OSPF.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה